שלום לכולם. ברוכים הבאים לבית החדש של התאחדות האדריכלים.

המפגש שלנו היום הוא אחת הפעילויות הראשונות שאנחנו כהתאחדות מקיימים כאן, אחרי שעזבנו את בית האדריכל הוותיק ביפו, ששימש אותנו שנים ארוכות. אני חושבת שיש משהו סמלי בזה שאנחנו מתחילים את הפעילות כאן, במשכן החדש, במפגש עם הדור הצעיר של העוסקים במקצוע. סמלי כי גם ההתאחדות עברה שינויים בשנה וחצי האחרונות. בין היתר החלו להשתלב בה יותר ויותר אדריכלים צעירים.

אחת המטרות המרכזיות שלנו בהתאחדות היום היא לשקם את מעמד המקצוע וכמובן במסגרת זו גם לשפר את התנאים של האדריכלים והאדריכליות בישראל. ולכן אני

שמחה לראות כאן כל כך הרבה מכם שבחרתם במקצוע הזה, למרות שהבחירה בו אינה מובנת מאליה כלל. אני יודעת, שאנשים מוכשרים כמוכם, שעוברים מסלול מאוד מפרך כדי להפוך לאדריכלים, יכולים להשיג ג’ובים מעולים עם תנאים מצוינים בתחומים אחרים, שבהם הרבה יותר פשוט להשיג כוח כסף וכבוד. מי שלמרות הפיתוי ללכת למקום נוח יותר בחר במקצוע

שלנו, חייב להיות אדם עם שאר רוח. אבל עם רוח כמובן לא הולכים למכולת. ולכן אנחנו רוצים בהתאחדות לצבור כמה שיותר כח כאיגוד מקצועי כך שנוכל להוביל לשיפור תנאי המקצוע עבור כולנו ולדאוג לכך גם הסמכויות שיש בידי האדריכלים לא רק שלא יפגעו אלא גם יתרחבו. כרגע אנחנו במצב שיש לנו רק אחריות מקצועית, והסמכויות הולכות ומצטמצמות. זוהי אינה גזירת גורל. אין כל סיבה שהתאחדות האדריכלים לא תהפוך לגוף חזק ומשפיע כמו גילדות אחרות.

בישראל היום יש בערך כ-11 אלף אדריכלים, מתוכם ככל הידוע לנו על פי הנתונים וגם בהם אנחנו מנסים לעשות סדר, יש כ-6000 אדריכלים פעילים. חלק גדול עזב את המקצוע כמו בשל המשכורות הנמוכות שניתנות לאדריכלים בשנים הראשונות לעבודתם, מה שכמובן מקשה מאוד על הפרנסה. היום חברים בהתאחדות כ-1400 אדריכלים בלבד. כאמור, מתוך כ-6000 אדריכלים פעילים. דמי החבר לאדריכל צעיר בהתאחדות עומדים על כ-250 שקלים לשנה. ואני יודעת שכל סכום קשה למי שהמעות אינן מצויות בכיסו ויחד עם זאת אני מפצירה בכל אחד ואחד מכם להרשם לחברות בהתאחדות. אם נצליח לגייס את כל אלפי האדריכלים הפעילים בישראל לשלם את דמי החבר האלו, תקציב ההתאחדות יגדל במאות אלפי שקלים ויאפשר לנו לנקוט במהלכים הדרושים שלנו כדי להשיג את שיפור מעמד המקצוע והתנאים שלו. אני יכולה לספר לכם שלאחרונה שמעתי לאחרונה מחבר עיתונאי על ארגון העיתונאים כדי שתבינו עד כמה איגוד מקצועי יכול לצאת לעזרת חבריו. ולא בהכרח בכנסים נוצצים ומיותרים באילת וגם לא בהכרח בכרטיס חבר עם הנחות ללונה פארק. עד לפני כמה שנים לעיתונאים בישראל היה ארגון אחד בלבד בשם אגודת העיתונאים. ארגון עתיר כספים אבל כזה שרוב העיתונאים הצעירים במקצוע לא היו קשורים אליו בשום צורה. לפני כמה שנים התאגדו כמה עיתונאים חברתיים והחליטו להקים את ארגון העיתונאים שבמהרה הפך להיות הארגון המרכזי של העיתונאים בישראל. חברי העיתונאי סיפר לי שבעקבות המלחמה דאג לו הארגון לאחרונה בכמה דרכים. תחילה הוא קיבל מענק של כמה אלפי שקלים כדי שיעזור לו לשרוד כעצמאי במקצוע. בהמשך הוא קיבל הלוואה ללא ריבית. והוא נעזר גם בהתייעצויות שונות עם אנשי המקצוע בארגון. גם בהתאחדות זה יכול לקרות אם רק באמת נתאחד. יהיה מי שיקשיב לכם.ן, ידאג לכם ויפעל למען האינטרסים שלכם. והאינטרסים האלו יהיו חשובים בדיוק כמו האינטרסים של הגוורדיה הותיקה והחזקה במקצוע שלנו ולאינטרסים של הפירמות הגדולות ששולטות בתחום. אני כמובן רוחשת כבוד רב לאדריכלים שפועלים זמן רב במקצוע. אני בעצמי אדריכלית ותיקה. אין ספק שותק וניסיון חשובים. אבל אני חושבת שהגיעה העת לשלב יותר ויותר את האדריכלים החדשים – ולא רק ככח עבודה זול בזמן הסטאז. החשיבות בשילוב צעירים היא לא רק לתת כח להתאחדות אלא כמובן גם להביא חידושים בתחום המקצועי, לרענן אותו, וכך כמובן להביא את הקידמה גם אליו. בשנים האחרונות המקצוע שלנו סובל מפיחות במעמד שלו. יותר ויותר מוקדי קבלת החלטות שפעם היו מאוישים על ידי אדריכלים עוברים לידיים של בעלי מקצועות אחרים, כמו הנדסאים או מתכנני ערים. אני יכולה לספר לכם שבמנהלת תקומה אין אף לא אדריכל או אדריכלית אחת. עבור מי שלא מכיר את הגוף הזה מנהלת תקומה הוקמה בעקבות הפגיעה הקשה כל כך בישובי עוטף עזה בעקבות השבת הארורה של ה-7 באוקטובר. המנהלת אמורה להיות אחראית על תכנון הישובים מחדש. לא רק בדרום אלא גם בצפון שבו יש ישובים רבים שספגו פגיעות קשות ועודם סופגים בזמן שאנחנו כאן. אסור לתת לכזה דבר לקרות. וזה כמובן לא רק בשל מעמד המקצוע או עוד ג’וב לסדר לאדריכל. אלא גם לטובת הציבור כולו. שכן ברור לכם כמה חשוב שאת תכנון הישובים מחדש יבצעו אנשים מקצועיים באמת ולא מי שאין לו את הידע והניסיון הדרושים ואין לו ראיה צופת עתיד שמחייבת את כולנו. אני בטוחה שאחרי שלמדתם כל כך קשה כבר כמה שנים אתם מבינים עד כמה אנחנו חייבים לקחת בחשבון כיצד התכנון שלנו יושפע וישפיע על הסביבה, גם בעוד עשרות שנים. וזה לא מאבק פשוט שכן מולנו פוליטיקאים שרוצים לנפנף ביחידות דיור חדשות במסיבות עיתונאים ובאולפני הטלויזיה ואין להם ראש ל”שטויות” מסוג השלכות ארוכות

טווח. ובכלל, פוליטיקאים מאוד אוהבים מסלולים “עוקפי אדריכלים”, שמאפשרים להם לגייס מקורבים שישרתו את האינטרסים שלהם על חשבון מי שתכנון הוא ציפור הנפש שלהם. הנושא האחרון שעליו רציתי לדבר איתכם הוא המאבק לשינוי שיטת ההסמכה. והוא נושא בעל חשיבות רבה למעמד המקצוע שלנו ומתחבר לשני הנושאים האחרים שדיברתי עליהם. החשיבות של ההתאחדות כארגון מקצועי שייצג את האינטרסים של האדריכלים ויילחם עליהם והפיחות במעמד של האדריכלים והאדריכליות. במשך שנים בחינות ההסמכה היוו חסם מאוד לא הוגן ומאוד לא ראוי בפני בוגרי מסלול ההכשרה של אדריכלים חדשים. אם אתם מכירים אדריכלים שסיימו את ההכשרה המעשית שלהם בשנים האחרונות, בטח שמעתם על מבחן האימים שצריך היה לעבור כדי לעבוד כאדריכלים מוסמכים. אנחנו, בהתאחדות, קיבלנו המון פניות בנושא, ואחרי שבדקנו את המבחנים של שנים קודמות, הבנו שבאמת מדובר במבחנים שלא בוחנים מיומנויות וידע רלוונטיים לעיסוק במקצוע, אלא מקשים בדרך נוספת על כל מי שמבקש להפוך לאדריכל ולכן החלטנו לתת גב למאבק האדריכלים הצעירים במתכונת שהיתה קיימת. ליווינו את המאבק המשפטי ותמכנו בו, ובסופו של דבר הצלחנו להביא לכך שהמבחן יהיה כזה שיאפשר הצלחה לכל מי שלמד לתואר בצורה רצינית וכל מי שעבר התמחות מקצועית ראויה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות כאן באופן אישי למיכל אבגנים, ראש מדור עיסוקים, ולצוות שלה במשרד העבודה, שבמהלך המאבק שלנו הבינו שאנחנו צודקים, לא התקבעו על העמדה המקורית של המשרד והפכו לשותפים שלנו לשינוי. מעבר לחוסר הצדק במתכונת הקודמת של בחינת ההסמכה, גילינו גם, שבגלל שהיה מדובר במבחן שהיה כמעט בלתי אפשרי לעבור במכה ראשונה, נוצרה סביבו תעשייה של קורסי הכנה לבחינה, שעולים המון כסף. אנחנו חושבים שאין שום היגיון בזה, שמי שהוציאו כל כך הרבה כסף על חמש שנות לימוד מפרכות, ושעשו שלוש שנות התמחות מעשית בשכר זעום, יצטרכו להוציא עוד

8000 ₪ על הכנה למבחן הסמכה. היום אנחנו יכולים להציג בגאווה את ההישגים שלנו במאבק הזה, ואנחנו יכולים להציע למתמחים שעומדים לעבור את בחינת ההסמכה קורס הכנה במחיר שפוי והגיוני. את זה לא היינו יכולים להשיג בלי איחוד כוחות. הגורמים שמולם פעלנו בלשכת הרשם ובמשרדי הממשלה התעלמו מהבוגרים שפנו אליהם פעם אחרי פעם, ורק כשהגענו עם הגב של ההתאחדות דברים התחילו לזוז לכיוון הנכון. אחרי כל מה שסיפרתי לכם כאן, אני מקווה שתצאו מכאן היום עם התובנה, שביחד אנחנו יכולים להשיג הרבה וחשוב שנתאגד ביחד ונדע לפעול כגוף חזק שעומד על הזכויות והכבוד המקצועי שלנו. כל מי שיושב כאן היום יודע כמה חשוב המקצוע שלנו לקיום של חברה מתוקנת. אנחנו יודעים שתכנון איכותי וטוב משפיע על כל תחומי החיים. אנחנו יודעים, שאי אפשר לעשות “קופי-פייסט” של תוכניות ולייצר קופסאות שמשכנים בהם אנשים. אני בטוחה, שלכם, כמו לי, ממש כואב בגוף לראות פרויקטים שאין בהם חשיבה על בני אדם, שאין בהם נשמה, שאין בהם תכנון ארוך טווח. אם לא ניאבק ביחד כדי להחזיר לעצמנו את הכבוד למקצוע שבחרנו בו, נשאיר לילדים שלנו ולנכדים שלנו סביבה שיהיה מאוד לא טוב לחיות בה, גם כשאין מלחמות קיומיות מול אויב מבחוץ. אני מקווה שהכנס היום הוא שלב ראשון של שיתוף הפעולה בינינו, ושמכאן והלאה נמשיך לשתף פעולה ולעבוד ביחד כדי לייצר לכולנו עתיד טוב יותר – גם מבחינה מקצועית וגם בכלל, כאנשים שחיים במדינה הקשה הזאת שלנו. אני מאחלת לכולנו ערב מעשיר ומרתק. תודה שבאתם.