עבורי, כמי שמייצגת כאן את האדריכלים בישראל, רפורמת הרישוי העצמי היא אבן דרך מאוד חשובה ומרגשת, כי בפעם הראשונה מזה הרבה מאוד שנים, אדריכלים מקבלים כוח להשפיע על ענף התכנון והבנייה, כשווים בין שווים, ולקדם פרויקטים, שהמדינה שלנו משוועת להם.

לכולם ברור, שהעומס במוסדות התכנון, ופרק הזמן הבלתי סביר שנדרש עד עכשיו להוצאת היתרי בנייה, לא מאפשרים למדינה שלנו לעמוד באתגרים העצומים שהיא מתמודדת מולם. בתוך כמה שנים, אנחנו צריכים להקים פה עוד מדינה, ואין שום היגיון, שמלאי עצום של דירות ייתקע בצנרת הביורוקרטית, כשיש אנשי מקצוע, שיודעים על תכנון ובנייה, אולי יותר מבכל מקצוע אחר, ויכולים לחתום על ההיתרים ולהתחיל להזיז את המערכת בכיוון הנכון.

אני שמחה וגאה על הכוח שמקצוע האדריכלות קיבל לידיו, אבל כמו שאומר ספיידרמן: לכוח גדול מתלווה אחריות גדולה. אנחנו מודעים לאחריות שמוטלת עלינו, ומניסיוני, אני מרגישה בנוח להבטיח, שהיא תהיה בראש של כל אדריכל ואדריכלית שיחתמו על היתרי בנייה ויקדמו פרויקטים לכיוון שלבי הביצוע.

הרווח הכי גדול מהרפורמה יהיה, כמובן, של כולנו כאזרחים. כולנו סובלים מיוקר הנדל”ן. לכולנו יש כאן ילדים, אולי גם נכדים, שהסיכוי שלהם לרכוש – ואולי אפילו לשכור – בית למגורים, הולך ופוחת בכל שנה שחולפת. אני מאוד מקווה, שאנחנו מתחילים עכשיו להניע את הגלגלים בכיוון ההפוך, ולייצר שינוי לטובה באחד המרכיבים הכי משמעותיים, אם לא ה…, ביוקר המחייה. אם נצליח להוריד משיחות הסלון ומהפרלמנטים של שישי את הנושא הכי טחון בהם בעשורים האחרונים – כבר עשינו טוב.

גם השותפים שלנו לכנס – הקבלנים שמוציאים לפועל את התוכניות שלנו – צפויים להרוויח משחרור הפקק, שתוקע להם פרויקטים, שבעיקרון היו אמורים להתחיל להיבנות כבר לפני חודשים, ואפילו שנים. ואני שמחה ומפרגנת על כל שקל, שבמקום להיות תקוע, יזרום לכיסים של אנשים, שבונים את הארץ במובן הכי מילולי של הביטוי.

אבל אני רוצה גם להבהיר בצורה הכי מפורשת שיש: עד היום, כשהמחירים בשוק הנדל”ן נסקו ונסקו בלי הפסקה, אנשי המקצוע שלי – האדריכליות והאדריכלים – הרוויחו פחות ופחות. הביורוקרטיה והסרבול גרמו ליזמים וקבלנים לחפש איך להוזיל את עלויות הבנייה, ושכר האדריכלים היה אחד האלמנטים שקוצצו בברוטליות. אנשים מוכשרים וחכמים, שעברו מסלול לימודים מהארוכים ביותר באקדמיה, התבקשו פעם אחר פעם לקצץ בשכר שלהם, עד שהוא הגיע לרמות שגרמו לרבים וטובים לוותר ולעזוב לענפים כמו הייטק, שבהם הם יכולים להרוויח בשנה אחת את מה שהרוויחו בעשור של עבודה באדריכלות.

הרפורמה היא ההזדמנות שלנו להחזיר למקצוע שלנו את הכבוד שמגיע לו – בזכות ולא בחסד. כל פרויקט שנאשר את ההיתר שלו, יהפוך לפרויקט שאנחנו נושאים באחריות על איכותו. זו חתיכת אחריות כבדה לשאת על הכתפיים, ואני וחבריי נדאג לוודא שאדריכלים יתוגמלו עליה כראוי. אם המגמה של נטישת מקצוע האדריכלות, בגלל הפיחות הזוחל במעמדו וביכולת להשתכר ממנו, תימשך, הרפורמה לא תשנה את המצב, כי במקום להיתקע בוועדות, הפרויקטים ייתקעו אצל מעט מאוד אדריכלים פעילים, שיוכלו לחתום על היתרים.

כולנו אנשים מנוסים, ולא תמימים, ואנחנו יודעים כמה כסף זרם במשך השנים דרך כל מני ידיים של מתווכים ומאכערים, רק כדי להבטיח, שפרויקטים מתוכננים יצאו לפועל. היום, לשמחתי, לנו – האדריכלים – יש את היכולת להבטיח את הוודאות הזו בדרך המלך – ולא בדרכים עקלקלות, על בסיס ידע וניסיון מקצועיים – ולא על בסיס קרבה לגורמים כאלה ואחרים. זו בשורה טובה לכולנו, בלי קשר למקצוע שלנו. היא בשורה טובה, כי אנחנו אזרחי המדינה, ודרך המלך היא הדרך שמבטיחה לנו בנייה טובה יותר, מתוכננת יותר, איכותית יותר, למעננו, ולמען הדורות הבאים שצומחים כאן.

יש לנו משימה משותפת – והיא בעלת חשיבות ראשונה במעלה. כדי שנוכל לעמוד בה, אנחנו צריכים לפעול כשותפים, שיודעים לכבד אלה את אלה, להועיל אלה לאלה ולעזור אלה לאלה לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר. הדברים לא יקרו ביום אחד. ההזנחה והכשלים לאורך השנים יצרו מצב, שלא יעלם ברגע. אבל מהרוח שנושבת כאן בכנס, אני מרגישה שאפשר להיות אופטימיים.